טיפול בחימר

 

כמה מילים על אנשים שהחליטו לנסות את הטיפול:

לחלקם היה קושי לדבר ולהביע את רגשותיהם במילים.

אחרים מילאו במלל כל מקום סביבם, חרדים מהאפשרות להקשיב לעצמם בשקט.

רובם ניסו קודם ללכת לפסיכולוגים אחרים ולא הרגישו שינוי.

כולם חששו שלא יצליחו לפסל שום דבר.

מעטים באו עם מטרה ברורה, כמו "לעבד פרידה מהחבר", או "לעצב את עצמי מחדש".

הרוב לא היה במצוקה נפשית בולטת לעין.

מניסיוני, אף אחד לא ידע בהתחלה מה הוא יפסל לבסוף.

לא היה איש שלא נהנה מהסקרנות לגלות את עצמו.

 

אתאר את התהליך: הוא כולל 8 פגישות בהן מפסלים ומדברים.

בפגישה הראשונה אני מבקשת לפורר חמש קילו חימר לגרגירים,

מתמקדת ביכולת לקחת, לחטוף, לצבוט, לאחוז.

גוש כבד הופך להר חתיכות קטנטנות שחוממו בידי המטופל.

בפגישה השנייה אני מציעה לאסוף הכול לכדור אחד,

מתמקדת בהתמודדות עם לחץ, שאיפה לעשות כדור מושלם,

יכולת למרוח – ללחוץ וללטף בו זמנית.

בפגישה השלישית מפסלים את הביצה  - התחלה חדשה, ראש חדש.

מניסיוני, באחת הפגישות באמצע בן אדם לא מסוגל לפסל.

 בשיחה ליד הפסל עולים תכנים כגון כאב, חוסר אונים, אובדן.

כאן מסתיים הניתוח ומתחילה עבודה מרתקת

של סינתזה.

 

בפגישה רביעית או חמישית מפסלים פנים, אולי, בפעם הראשונה בחיים.

הבעות הפנים והדמויות מתחלפות ומביטות ביוצר. בדרך כלל

בסוף כל מפגש אני מצלמת את הלוח ואת הפסל שהוצב עליו.

את הפסל האחרון שורפים בתנור. גורלו נידון בפגישה השמינית.

 

רב המטופלים העדיפו לפסל הבעת פנים שמבטאה משאלת ליבם.

גילוי משאלה זאת הינו לתהליך מדהים של שיחרור ממועקה.

אני מודה לכל אחד שאי-פעם בא אלי לשתות ביחד תה ירוק,לדבר ולפסל.